אורנה שפירא, (1966) בוגרת מנשר 2018, ציירת, אמנית היוצרת ציורים, הדפסים ועבודות תלויות מקום. חיה ויוצרת בגדרה. עולם היצירה נובע מצורך שלא ניתן למלא. מנסה להבין דבר מה דרך הציור אבל הציור הבודד אינו מספיק, ועל מנת לדייק מנסה עוד אחד, עוד ציור של משאית, עוד רישום של תיון, עוד ילדה, עוד זווית של אותה סיטואציה. חוזרת לאותם הדימויים שוב ושוב בניסיון לחלץ מהם איזה סוד. ביום יום, מצלמת באמצעות הטלפון הנייד תוך כדי נסיעה: עמודי חשמל, עמודי תאורה, משאיות. דימויים שמכילים את השיגרה ושהופכים בתורם אחר כך לציורים. דרך הציור פיתחה שפה פרטית וספציפית, של העולם שלה. הדימויים חוזרים על עצמם: משאית, תיון, ילדה. לרוב הדימוי תופס את מרבית שטחו של הציור. המשאית, התיון והילדה, מה משמעותם? כל דימוי מצויר שוב ושוב ושוב, לעיתים בהבדלי ניאונסים דקים, לעיתים בסגנונות שונים לחלוטין, כאילו מתוך תודעה אחרת ורק מושא הציור זהה.