האמנית גילתה את עולם הציור מתוך מסע אישי לא פשוט לאחר תקופה של חיים בתוך מעגל של אלימות זוגית, היא בחרה בדרך אחרת. דרך של ריפוי. שקט פנימי ובנייה מחדש. הציור נכנס לחייה לא מתוך תכנון, אלא מתוך צורך. צורך לבטא רגשות שלא תמיד ניתן היה לומר במילים ולמצוא מקום בטוח שבו אפשר פשוט להיות. עם הזמן הפך הדף הלבן למרחב של חופש והצבעים לשפה חדשה. יצירותיה נעות בין כאב לעדינות. בין זיכרון להתחדשות. הן אינן מבקשות להסביר, רק מבקשות לאפשר לכל מי שמתבונן בהן להרגיש ולהתחבר ואולי גם למצוא בתוכן חלק מעצמו. דרך האומנות ובזכותה היא ממשיכה לצעוד קדימה כאמא, כיוצרת וכאדם שבחר באור.